החלטה בתיק רע"ב 4581/04

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.        לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ברקאי) בה נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת המשיב שלא להתיר לו יציאה לחופשות מהכלא, שם הוא מרצה עונש מאסר.

2.        המבקש הורשע באוגוסט 2001 בעבירות של איומים ותקיפת קטין שהינו בן-דודו וגרימת חבלה של ממש ותקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת-זוגו. בגין עבירות אלה נדון למאסר בן 6 חודשים בעבודות שירות; החל מיום 15.4.02 מרצה המבקש עונש מאסר בן 36 חודשים בגין עבירות בנשק בהתאם לפסק דין שניתן בעניינו בבית המשפט המחוזי בחיפה.

3.        ביום 3.12.02 דנה הועדה להערכת מסוכנות בבית הסוהר צלמון בעניינו של המבקש, והחליטה להתיר את יציאתו לחופשה בכפוף למספר תנאים וסייגים. בין התאריכים 23.1.03 ל-24.7.03 יצא המבקש ל-7 חופשות. ביום 11.8.03 שבה והתכנסה הועדה לדון בעניינו של המבקש. במהלך הדיון בפניה נטען על ידי העובדת הסוציאלית כי המבקש הפר תנאי שהוטל עליו, ועל פיו נאסר עליו לבלות את חופשותיו בבית אשתו וילדיו בכפר יאסיף. יובהר, כי בתנאים הכתובים לענין חופשותיו, לא נרשם איסור מעין זה, אף שנטען כי המבקש ידע על ההגבלה משיחות בעל פה שנוהלו עמו על ידי הגורמים המטפלים בכלא. מכל מקום, משלא עלתה טענה בדבר מעשי אלימות כלשהם מצד המבקש כלפי אשתו והילדים בחופשותיו, הותר לו להמשיך ביציאה לחופשות בכפוף לתנאים, ובהם איסור על המצאותו בבית אשתו וילדיו.

           ביום 2.10.03 נדון עניינו של המבקש בועדת העברות ארצית של שירות בתי הסוהר וזאת בשל התנהגותו השלילית בכלא, והוחלט על העברתו לכלא אוהלי קידר. בתקופה זו נשללה זכותו לחופשות עקב מידע שלילי בענין התנהגותו.

           ביום 13.1.04 דנה הועדה לאלימות במשפחה בעניינו של המבקש הן בהקשר לשחרורו המוקדם והן בענין יציאתו לחופשות. טיעוניו בכתב של המבקש הונחו בפני הועדה לצורך דיוניה. הועדה המליצה שלא לאפשר יציאת המבקש לחופשות מן הטעם העיקרי כי מדובר

"באסיר בעל רמת מסוכנות גבוהה שאינו לוקח אחריות על התנהגותו, אינו מכבד צווי הרחקה, אינו מודע לחלקיו התוקפניים, ואינו מבין את הצורך שלו בטיפול ושינוי".

           בעקבות המלצת הועדה, נשללה כליל זכותו של המבקש לחופשות.

           המבקש עתר לבית המשפט המחוזי כנגד החלטה זו. בית המשפט ראה שלא להתערב בהחלטתה של הועדה, משמצא כי היא ניתנה על בסיס שיקולים מקצועיים וענייניים, ולא נפל בה פגם. החלטה זו היא נשוא בקשת רשות הערעור שבפנינו.

4.        ביום 14.6.04 קיימנו דיון בבקשה ושמענו את טיעוני הצדדים. בתום הדיון, ולאחר שעיינו בחומר גלוי וחסוי שהוגש לנו על ידי בא כוח המשיב הורינו על החזרת הענין לשיקול נוסף של הועדה לאלימות במשפחה ולהערכה מחדש של הענין על ידי המשיב. מטרת החזרת הענין היתה לאפשר בחינה נוספת של האפשרויות להתיר את יציאתו של העותר לחופשות, תוך ניטרול גורם הסיכון הנשקף ממנו על ידי העמדת תנאים כאלה או אחרים, ובהם איסור על שהייתו בבית משפחתו בעת החופשה.

           ביום 13.7.04 נמסרה לנו הודעתו המשלימה של המשיב מתוכה עולה כי ביום 28.6.04 בחנה הועדה פעם נוספת את עניינו של המבקש וראתה שלא לשנות מעמדתה הקודמת לפיה אין מקום להתיר את יציאתו לחופשות. בין יתר נימוקיה, כתבה הועדה:

"חברי הועדה התרשמו מאדם חסר גבולות, מניפולטיבי ובלתי אמין. נשקלה האפשרות לשילוב האסיר בחופשות בתנאים מגבילים, אולם לאור ההתרשמות מאישיותו, קיים חשש שלא יכבד את התנאים שייקבעו ולא יעמוד בהם  (כפי שעשה בעבר). לאור העובדה שלא ניתן לוודא אכיפת התנאים, הוחלט שלא להמליץ על יציאת האסיר לחופשות בשלב זה".

           להודעה זו נתבקשה תגובתו של בא כוח המבקש. בתגובתו, הוא מבקר את החלטת הועדה ואת נוהלי וסדרי עבודתה, ובתוך כך את העובדה שטיעוניו - בין בעל פה ובין בכתב - לא הובאו בפני הועדה, ולפיכך, על פי הטענה, טעתה הועדה בהנחות עובדתיות שהניחה, ובהן ההנחה כי הפר בעבר תנאי חופשה שהוטלו עליו.

5.        לאחר בחינת מכלול נתוני הענין, באנו לכלל מסקנה כי אין ליתן רשות ערעור ודין הבקשה להידחות. כלל הוא כי מתן חופשה לאסיר המרצה עונש מאסר הינו ענין המצוי בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת, ובית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתה אלא אם נפל בו פגם המצדיק התערבות שיפוטית (רע"ב 6545/97 מדינת ישראל נ' מחאג'נה; רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי, פד"י נב(2) 743, 746). בתחום זה נדרש איזון בין עניינו של האסיר ביציאה לחופשה מהכלא לבין צרכי ההגנה על שלום הציבור ובטחונו. במסגרת איזון זה, ניתנת עדיפות לאינטרס ההגנה על שלום הציבור על פני עניינו של האסיר ביציאה לחופשה (רע"ב 1318/98 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, תק' על' 98(2) 177, 178). במיוחד בולט הצורך בעריכת איזון כאמור, מקום שקיים מידע בעניינו של אסיר הקושר אותו עם ביצוע עבירות אלימות במשפחה. ביחס לאסיר כזה קובעת פקודה מס' 04.40.00 של נציבות שירות בתי הסוהר כי לא תאושר חופשת  אסיר כזה אלא אם ניתנה בעניינו המלצה חיובית של הועדה לאלימות במשפחה.

           בענייננו, בחנה הועדה חזור ובחון את עניינו של המבקש וראתה שלא להמליץ על יציאתו לחופשות נכון לעת זו. גם לאחר שבית משפט זה פנה וביקש מהועדה להעריך מחדש את הנתונים מתוך מבט לאפשרות העמדת הגבלות ותנאים ליציאת המבקש לחופשה, שבה הועדה והחליטה כי מסוכנות המבקש מצויה ברמה שאינה מאפשרת כלל את יציאתו לחופשות בשלב זה של הדברים. משמצאו הגורמים המקצועיים, על יסוד חומר שהונח בפניהם, כי מסוכנותו של המבקש היא ברמה כזו שאינה מאפשרת את יציאתו לחופשות, אין אנו רואים מקום להתערב בהערכה זו ולשנותה. מושכלות ראשונים הם כי הערכה מקצועית לגבי מסוכנות אסיר, הנשענת על מכלול נתונים, נתונה לגורם המקצועי הממליץ ולרשות המוסמכת המחליטה. אנו לא נתערב בהחלטה כזו אלא אם התרחשה סטייה בולטת מאמות מידה של שיקול דעת סביר. לא נראה לנו כי ארעה סטייה מסוג זה במקרה שלפנינו. נכון אמנם כי למבקש הותר לצאת למספר חופשות במשך תקופה של מספר חודשים בשנת 2003, אולם לאחר מכן התקבל מידע שלילי אודותיו, אשר בהצטברותו לשאר הנתונים שהועמדו בפני הרשות, היטה את הכף לעבר מניעת המשך יציאותיו לחופשות. בנסיבות ענין זה לא נמצא מקום להתערבות שיפוטית בשיקוליה המקצועיים של הרשות המוסמכת, אשר מצאה כי יציאת המבקש לחופשות בעת זו מקימה סיכון לבטחון הציבור.

6.        הנוהל לפיו מעגנת הועדה את החלטתה בחומר המובא בפניה הכולל, בין  היתר, חוות-דעת עובדים סוציאליים, חוות-דעת פסיכיאטרית וכן כל חומר בכתב שאותו מוצא האסיר לנכון להביא בפניה, כבר הוכר בעבר כנוהל תקין ובית-משפט זה לא ראה מקום להתערב בו (רע"ב 10949/02 אלג'רבי נ' ועדת השחרורים). כך פעלה הועדה במקרה שלפנינו.

7.        נוכח האמור, איננו רואים להתערב בהחלטת שירות בתי הסוהר שלא להתיר נכון לעת זו למבקש לצאת לחופשות, משלא מצאנו בה פגם המצדיק את התערבותנו. עם זאת, יש להניח כי, על פי הנוהג המקובל, הרשות המוסמכת תחזור ותשקול מעת לעת את עניינו של המבקש ביציאה לחופשות בתנאים או בלא תנאים, תוך התחשבות בנסיבות הרלבנטיות לענין, כפי שתתהווינה במהלך הזמן.

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ט"ז באלול תשס"ד (2.9.04).